התקשורת העולמית בישרה בספטמבר 2010 על תגלית מדעית מרגשת. חוקרים במרכז הלאומי האמריקני למדעי האטמוספירה ומאוניברסיטת קולורדו הראו בהדמיית מחשב כיצד עשויה הייתה להתרחש קריעת ים סוף. אפיק קדום של נהר, שהמחקר הגיאומורפולוגי מלמד כי התקיים בימים ההם, התעקל בחדות מעט לפני הישפכו אל לָגוּנַת ים. על פי המודל, גשר יבשתי עשוי להיווצר בקטע הקצר והרדוד שבין העיקול לבין השפך כאשר רוח מזרחית לילית חזקה, רוח קדים, נושבת ומסיגה את המים ממנו אל המשך הנהר מכאן ואל הים מכאן. ברגע שהרוח שככה שבו המים אל זרימתם הרגילה. "הסימולציה מסתדרת יפה עם הסיפור בספר שמות", אמר מנהל המחקר.
יש לנו עכשיו, אם כן, תימוכין מדעיים לסיפור שבתורה – ולמען האמת תיאוריה דומה מאוד פרסם כמה שנים קודם לכן קולין האמפריז, פרופסור למדע החומרים באוניברסיטת קיימברידג' ולפיזיקה ניסויית במכון המלכותי בלונדון, בספרו 'הניסים של ספר שמות'":
גאות ושפל בגלל רוח הוא תופעה מוכרת היטב לאוקיאנוגרפים. למשל, רוח חזקה הנושבת לאורך אגם אירי (אחד מחמשת האגמים הגדולים שבין ארה"ב לקנדה), יצרה הבדל של כ-5 מטרים במפלס המים בין טולדו שבמדינת אוהיו בצידו המערבי של האגם לבין באפלו שבמדינת ניו-יורק בגדה המזרחית... יש עדויות לכך שנפוליאון כמעט נהרג ב"גאות פתאומית" כשחצה מים רדודים סמוך לקצהו של מפרץ סואץ.[1]
ועדיין, הסיפור המקראי עצמו הוא בעיניי הממשות המעניינת ביותר כאן. לפנינו דוגמה בולטת לאחת התכונות המרתקות ביותר של אמנות הסיפור בתורה. פסוקי המפתח הם אלה:
אפשר להבין קטע זה בשתי דרכים. האחת: הייתה פה השעיה של חוקי הטבע. הם הופרו. התרחש מאורע על-טבעי. המים עמדו כחומה, פשוטו כמשמעו. השנייה: הנֵס כאן אינו טמון בהשעיה של חוקי טבע; כפי שהוכיחה הדמיית המחשב, רוח מזרחית חזקה בנקודה מסוימת בחוף ים סוף גורמת באורח טבעי לגמרי לסילוקם של המים. הנס טמון לא בכך שהדבר קרה, אלא בתזמון: בכך שתופעת טבע נדירה זו התרחשה דווקא שם, דווקא אז, כשבני ישראל נמצאו בין הפטיש לסדן, בין מרכבות המרדף המצריות לבין הים.
שתי קריאות אלו שונות מאוד זו מזו. הראשונה פונה אל רגש הַפְּליאה. כמה מרעיש ויוצא-דופן הוא שחוקי הטבע מושעים כדי לאפשר לעם ישראל לצאת לחופשי. סיפור כזה יכול להצית את דמיונו של ילד. הפרשנות הטבעית, לעומת זאת, היא פלאית במישור אחר לגמרי. התורה משתמשת כאן בתחבולת האירוניה. המצרים בימי רעמסס הטילו אימה משום שהחזיקו בטכנולוגיה הצבאית המתקדמת וההרסנית ביותר: מרכבות הסוסים. בזכותה היו בלתי-מנוצחים. והנה, על הים, נעשה צדק פואטי מרהיב. במים ובקרקע בוצית בטֵל יתרונן של המרכבות. הולכי הרגל ממשיכים ללכת וחוצים את המכשול, ואילו הן נתקעות. צבא מצרים אינו יכול לזוז, לא קדימה ולא לאחור. הרוח רוגעת. המים חוזרים. אדירי הכוח איבדו את כוחם, וחסרי הכוח מצאו את חירותם.
בקריאה השנייה יש עומק מוסרי שאין בראשונה, והוא מתהדהד בפסוקי תהילים – "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה; רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהילים קמז, י-יא).
נס איננו בהכרח דבר המפר את חוקי הטבע. הוא מאורע שיכול להיות לו הסבר טבעי, אך הזמן, המקום והדרך שבהם הוא קורה מעוררים פליאה; פליאה כזאת שאפילו הספקנים הנוקשים ביותר מרגישים שאלוהים התערב בהיסטוריה. החלשים ניצלו; הנתונים בסכנה נפדו. חשוב אף יותר הוא המסר המוסרי שמאורע כזה משדר: שעַל רהב בא נקם; שהגאים מושפלים ואילו למושפלים לשעבר ניתנת סיבה לגאווה; שיש בהיסטוריה צדק אשר בדרך כלל הוא נסתר אך לפעמים הוא נִגלֶה בהדרו.
הפשטות האלגנטית שבעזרתה מתארת התורה את קריעת ים סוף באופן העשוי להיקרא בשני מישורים שונים – כסיפור על-טבעי, וכסיפור מוסרי על מגבלות הטכנולוגיה בהתנגשה בחוסנן האמיתי של אומות – היא בעיניי הדבר המאלף ביותר בסיפור זה. זהו טקסט שכמו נכתב במכוון כך שיובן לנו ביֶתר עומק ככל שאנו בשלים יותר, ככל שמוקד ענייננו עובר מהמכניקה של הנֵס אל הדינמיקה של החופש.
טוב לדעת איך קרתה קריעת ים סוף, אך תמיד יישאר בסיפור המקראי עומק שלא נגיע אל סוף חִקרוֹ לא בהדמיות מחשב ולא בתגליות היסטוריות ומדעיות, עומק הנחשף רק למי שרגיש לעמימותו המעודנת והמכוונת של הסיפור. זו דרך הרוח: רוח הקָדים יכולה לקרוע ימים ולחשוף את קרקעיתם – ורוח האדם יכולה לחשוף, מתחת לפני השטח של סיפור, משמעות עמוקה יותר.
[1] Colin John Humphreys, The Miracles of Exodus: a Scientist Reveals the Extraordinary Natural Causes Underlying the Biblical Miracles, Harper Collins, 2003.
היזכרו במקומות אחרים בתורה שאירעו בהם דברים שלמעלה מן הטבע. מה המסר של אותם סיפורים?
חשבו על רגע שבו עמדתם בפני ניסיון שבחן את החוסן הפנימי שלכם. איך בא החוסן שלכם לידי ביטוי כשהתגברתם על המכשול?
חשבו על ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית שידענו בשנים האחרונות. כיצד בעיניכם מעורב הקב"ה בעיצוב החדשנות המודרנית?
With thanks to the Schimmel Family for their generous sponsorship of Covenant &
Conversation, dedicated in loving memory of Harry (Chaim) Schimmel.
“I have loved the Torah of R’ Chaim Schimmel ever since I first encountered it. It
strives to be not just about truth on the surface but also its connection to a
deeper truth beneath. Together with Anna, his remarkable wife of 60 years, they
built a life dedicated to love of family, community, and Torah. An extraordinary
couple who have moved me beyond measure by the example of their lives.” — Rabbi
Sacks
בני ישראל עברו ביבשה בתוך הים. הבלתי-אפשרי קרה. הצבא האדיר ביותר בעולם העתיק, צבא מצרים עם יתרונו המוחץ, מרכבותיו הרתומות לסוסים, הוכה וטבע. בני ישראל…
כוח הרוח
פרשת בשלח
SHARE
LISTEN
READ IN
DOWNLOAD PDF
התקשורת העולמית בישרה בספטמבר 2010 על תגלית מדעית מרגשת. חוקרים במרכז הלאומי האמריקני למדעי האטמוספירה ומאוניברסיטת קולורדו הראו בהדמיית מחשב כיצד עשויה הייתה להתרחש קריעת ים סוף. אפיק קדום של נהר, שהמחקר הגיאומורפולוגי מלמד כי התקיים בימים ההם, התעקל בחדות מעט לפני הישפכו אל לָגוּנַת ים. על פי המודל, גשר יבשתי עשוי להיווצר בקטע הקצר והרדוד שבין העיקול לבין השפך כאשר רוח מזרחית לילית חזקה, רוח קדים, נושבת ומסיגה את המים ממנו אל המשך הנהר מכאן ואל הים מכאן. ברגע שהרוח שככה שבו המים אל זרימתם הרגילה. "הסימולציה מסתדרת יפה עם הסיפור בספר שמות", אמר מנהל המחקר.
יש לנו עכשיו, אם כן, תימוכין מדעיים לסיפור שבתורה – ולמען האמת תיאוריה דומה מאוד פרסם כמה שנים קודם לכן קולין האמפריז, פרופסור למדע החומרים באוניברסיטת קיימברידג' ולפיזיקה ניסויית במכון המלכותי בלונדון, בספרו 'הניסים של ספר שמות'":
ועדיין, הסיפור המקראי עצמו הוא בעיניי הממשות המעניינת ביותר כאן. לפנינו דוגמה בולטת לאחת התכונות המרתקות ביותר של אמנות הסיפור בתורה. פסוקי המפתח הם אלה:
אפשר להבין קטע זה בשתי דרכים. האחת: הייתה פה השעיה של חוקי הטבע. הם הופרו. התרחש מאורע על-טבעי. המים עמדו כחומה, פשוטו כמשמעו. השנייה: הנֵס כאן אינו טמון בהשעיה של חוקי טבע; כפי שהוכיחה הדמיית המחשב, רוח מזרחית חזקה בנקודה מסוימת בחוף ים סוף גורמת באורח טבעי לגמרי לסילוקם של המים. הנס טמון לא בכך שהדבר קרה, אלא בתזמון: בכך שתופעת טבע נדירה זו התרחשה דווקא שם, דווקא אז, כשבני ישראל נמצאו בין הפטיש לסדן, בין מרכבות המרדף המצריות לבין הים.
שתי קריאות אלו שונות מאוד זו מזו. הראשונה פונה אל רגש הַפְּליאה. כמה מרעיש ויוצא-דופן הוא שחוקי הטבע מושעים כדי לאפשר לעם ישראל לצאת לחופשי. סיפור כזה יכול להצית את דמיונו של ילד. הפרשנות הטבעית, לעומת זאת, היא פלאית במישור אחר לגמרי. התורה משתמשת כאן בתחבולת האירוניה. המצרים בימי רעמסס הטילו אימה משום שהחזיקו בטכנולוגיה הצבאית המתקדמת וההרסנית ביותר: מרכבות הסוסים. בזכותה היו בלתי-מנוצחים. והנה, על הים, נעשה צדק פואטי מרהיב. במים ובקרקע בוצית בטֵל יתרונן של המרכבות. הולכי הרגל ממשיכים ללכת וחוצים את המכשול, ואילו הן נתקעות. צבא מצרים אינו יכול לזוז, לא קדימה ולא לאחור. הרוח רוגעת. המים חוזרים. אדירי הכוח איבדו את כוחם, וחסרי הכוח מצאו את חירותם.
בקריאה השנייה יש עומק מוסרי שאין בראשונה, והוא מתהדהד בפסוקי תהילים – "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה; רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהילים קמז, י-יא).
נס איננו בהכרח דבר המפר את חוקי הטבע. הוא מאורע שיכול להיות לו הסבר טבעי, אך הזמן, המקום והדרך שבהם הוא קורה מעוררים פליאה; פליאה כזאת שאפילו הספקנים הנוקשים ביותר מרגישים שאלוהים התערב בהיסטוריה. החלשים ניצלו; הנתונים בסכנה נפדו. חשוב אף יותר הוא המסר המוסרי שמאורע כזה משדר: שעַל רהב בא נקם; שהגאים מושפלים ואילו למושפלים לשעבר ניתנת סיבה לגאווה; שיש בהיסטוריה צדק אשר בדרך כלל הוא נסתר אך לפעמים הוא נִגלֶה בהדרו.
הפשטות האלגנטית שבעזרתה מתארת התורה את קריעת ים סוף באופן העשוי להיקרא בשני מישורים שונים – כסיפור על-טבעי, וכסיפור מוסרי על מגבלות הטכנולוגיה בהתנגשה בחוסנן האמיתי של אומות – היא בעיניי הדבר המאלף ביותר בסיפור זה. זהו טקסט שכמו נכתב במכוון כך שיובן לנו ביֶתר עומק ככל שאנו בשלים יותר, ככל שמוקד ענייננו עובר מהמכניקה של הנֵס אל הדינמיקה של החופש.
טוב לדעת איך קרתה קריעת ים סוף, אך תמיד יישאר בסיפור המקראי עומק שלא נגיע אל סוף חִקרוֹ לא בהדמיות מחשב ולא בתגליות היסטוריות ומדעיות, עומק הנחשף רק למי שרגיש לעמימותו המעודנת והמכוונת של הסיפור. זו דרך הרוח: רוח הקָדים יכולה לקרוע ימים ולחשוף את קרקעיתם – ורוח האדם יכולה לחשוף, מתחת לפני השטח של סיפור, משמעות עמוקה יותר.
[1] Colin John Humphreys, The Miracles of Exodus: a Scientist Reveals the Extraordinary Natural Causes Underlying the Biblical Miracles, Harper Collins, 2003.
With thanks to the Schimmel Family for their generous sponsorship of Covenant & Conversation, dedicated in loving memory of Harry (Chaim) Schimmel.
מצעד האיוולת
← Previousמעשה ואמונה
Next →More on Beshallach
מסתכלים כלפי מעלה
אין כבר דרך חזרה
אנרגיה מתחדשת
פני הרוע
פִּלְאִי גם אם טבעי
דרך ארוכה שהיא קצרה