ספר בראשית נחתם בפיוס מרומֵם נפש בין בני יעקב. אחי יוסף חששו שהוא לא סלח להם באמת ובתמים על שנמכר לעבדות. הם חשדו בו שהוא רק משהה את נקמתו עד לאחר שאביהם ימות. עתה, משמת, הם נותנים ביטוי לחרדתם. אולם יוסף מתעקש להרגיעם:
זהו רגע מכריע בתולדות האמונה. הוא מציין את הולדתה של הסליחה. זהו הרגע המתועד הראשון שבו אדם אחד סולח לאחרים על עוול שנעשה לו. ומלבד כל זאת, הרגע ההוא מכונן עיקרון חשוב נוסף: רעיון ההשגחה האלוהית. ההיסטוריה איננה כפי שתיאר אותה ג'וזף הלר, "שקית אשפה של התרחשויות אקראיות שנקרעה ונתפזרה ברוח".[i] לא ולא. יש בה כוונה, טעם, עלילה. אלוהים עובד מאחורי הקלעים. "אֱ-לוֹהַּ יֵשׁ הַצָּר אֶת אַחֲרִיתֵנוּ", אומר הַמְלט, "וּנְסַתֵּת אוֹתָהּ גַּסּוֹת כְּכָל חֶפְצֵנוּ".[ii]
גדולתו של יוסף הייתה שהוא הבחין בכך. הוא ראה את התמונה הגדולה. שום דבר בחייו, ידע עכשיו, לא התרחש במקרה. ההתנכלות לו להורגו, מכירתו לעבדות, העלילה שתפרה לו אשת פוטיפר, שִבתו בבית הסוהר, תקוותו הנכזבת ששר המשקים יזכור אותו ויפעל לשחרורו – כל המאורעות הללו, שהיו עלולים להטילו מתהום אחת של ייאוש לתהום ייאוש עמוקה ממנה, התגלו במבט לאחור כשלבים חיוניים במסע שהוביל אותו אל כס המשנה למלך מצרים ואל היותו האדם היחיד שבידיו להציל את הממלכה כולה, כמו גם את משפחתו שלו, מגוויעה ברעב.
יוסף ניחן במנה-אחת-אפיים של אחד הכישרונות הנחוצים למנהיג: היכולת להמשיך ולצעוד קדימה למרות התנגדות, קנאה, עלילות כזב ומכשולים.
כל מנהיג המתעקש על דבר-מה ייתקל בהתנגדות. לעיתים מדובר בהתנגשות אמיתית של אינטרסים. מנהיג שנבחר כדי להגדיל את השוויון בחברה יגרוף כמעט תמיד את תמיכתם של העניים ואת עוינותם של העשירים. והיפוכם של דברים אצל מתחרהו, המנהיג שנבחר כדי להפחית מיסים. אי אפשר להימלט מזה. פוליטיקה בלי עימות היא סתירה מעצם מהותה.
כל מנהיג שנבחר למשהו, כל מנהיג שהינו אהוד יותר ממתחריו או מוכשר מהם, ייתקל בקנאה. יריביו יאמרו, "למה לא אני נבחרתי?" כך חשב קורח על משה ואהרן. וכך חשבו גם האחים על יוסף כשראו שאביהם מעדיף אותו על פניהם. זו גם הייתה מחשבתו של אנטוניו סליירי על מוצרט המחונן יותר ממנו, לפחות לפי מחזהו של פיטר שאפר 'אמדאוס'.
אשר לעלילות שקר, הללו נרקמו לאורכה ולרוחבה של ההיסטוריה. ז'אן ד'ארק הואשמה בכפירה והועלתה על המוקד. חצי יובל לאחר מכן זיכה אותה בית דין רשמי. כעשרים נשים וגברים הוצאו להורג בעקבות משפטי המכשפות בסיילם שבארצות הברית בשנים 1692–1693. כעבור שנים מספר, כשהחלו להכיר בחפותם, הודה כומר שנכח במשפטים ושמו ג'ון הייל כי "אלה היו ימים אפלים... הלכנו בתוך עננים, ולא יכולנו לראות את הדרך".[iii] העלילה המפורסמת ביותר בעת החדשה היא משפט דרייפוס, הקצין הצרפתי ממוצא יהודי שהואשם בריגול למען גרמניה. פרשת דרייפוס הסעירה את צרפת בין השנים 1894 ו-1906, עד שדרייפוס זוכה.
מכשולים ועיכובים הם כמעט תמיד חלק מסיפור החיים של גדולי המצליחים. להצלחתו המסחררת של הספר הראשון בסדרת הארי פוטר קדמו תריסר מו"לים שדחו את כתב היד, אך ג'יי-קיי רולינג התעקשה לנסות בפעם השלוש-עשרה. מחבר אחר של רומאן על אודות ילדים ספג עשרים ואחת דחיות. הספר הוא 'בעל זבוב', ומחברו, ויליאם גולדינג, זכה לבסוף בפרס נובל לספרות.
בנאומו המפורסם בטקס קבלת תארים באוניברסיטת סטנפורד סיפר סטיב ג'ובס המנוח על שלוש מכות גורל שעיצבו את חייו: נשירה מהאוניברסיטה, פיטורין מחברת אפל שהוא היה מייסדה, ואבחון של סרטן הלבלב בגופו. במקום להיות מובס מהמכות הללו, הוא הפך כל אחת מהן להזדמנות יצירתית.
במשך עשרים ושתיים שנה התגוררתי סמוך לאבּי רואד שבצפון לונדון, מקום שם הקליטה להקת פופ מפורסמת את כל להיטיה. במפגשם הראשון עם נציגי חברת תקליטים נאמר לחברי הלהקה כי להקות הגיטרה "עומדות לצאת מהאופנה". פסק הדין על ההופעה, בינואר 1962, היה: "לביטלס אין עתיד בעסקי הבמה".
כל זאת מסביר את מימרת הכנף של וינסטון צ'רצ'יל כי "הצלחה היא היכולת לצעוד מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות".
ייתכן שאנשים מחזיקים מעמד לאורך סדרה של כישלונות בזכות אמונה בעצמם, בזכות עקשנותם, או פשוט בשל היעדר חלופות. יוסף, על כל פנים, החזיק מעמד בזכות אמונתו בהשגחה האלוהית. תוכנית אלוהית מתגלגלת, ואחריתה אינה נראית לעינו של יוסף, אבל בשלב מסוים הוא כנראה מבין שהוא רק אחת מבין דמויות רבות בדרמה גדולה בהרבה מיכולת תפיסתו, ושכל הרעות שפקדוהו היו מבוא הכרחי לתוצאה המיועדת. כדבריו לאחיו, "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱ-לֹהִים".
נכונות זו לתת למאורעות לנהֵג את עצמם על פי ההשגחה, הבנה זו שאנחנו לכל היותר מחבּרים-שותפים של סיפור חיינו, הן אשר אפשרו ליוסף לשרוד בלי התמרמרות על העבר ובלי ייאוש לנוכח העתיד. ביטחונו באלוהים נסך בו כוח רב – כוח דוגמת זה הדרוש גם לכולנו אם רצוננו להעז וללכת בגדולות. ככל שעולה מנהיג ומצליח כן גדל הזדון שאנשים אחרים מפנים כלפיו; אך יגדל הרוע כאשר יגדל, אם ידע המנהיג לומר "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" הוא יעבור את הימים הקשים בשלום, ומכוחו וממרצו לא ייגרע ולוּ נֶטף.
[i] ג'וזף הלר, גולד שווה זהב, מאנגלית: דוד נגב, תל-אביב: זמורה ביתן מודן, 1981, עמ' 64.
[ii] ויליאם שקספיר, "המלט, נסיך דנמרק", מאנגלית: ישראל אפרת, מערכה חמישית, תמונה ב, בתוך שקספיר, טרגדיות (מתרגמים שונים), תל אביב: עם הספר, 1960, עמ' 174.
[iii] מצוטט אצל Robert A. Divine, T. H. Breen, George M. Fredrickson, R. Hal Williams, America Past and Present, Volume I, Pearson, 2001, 94.
כאשר נדמה לכם ששום דבר לא מסתדר, עד כמה קל לכם לבטוח בה' ולהאמין שהוא דואג לכם?
האם רעיון זה, של השגחה עליונה, נותן לכם כוח לסלוח למי שאתם מרגישים שהרע לכם?
לסיום חומש בראשית: איזה מן הרעיונות שהעלינו כאן על מנהיגות מצא הד בלבכם במיוחד?
With thanks to the Wohl Legacy for their generous sponsorship of Covenant &
Conversation.
Maurice was a visionary philanthropist. Vivienne was a woman of the deepest humility.
Together, they were a unique partnership of dedication and grace, for whom living was
giving.
יוסף סולח. וזו, כפי שכתבתי בשיחות קודמות, נקודת מפנה בהיסטוריה. כי זהו מקרה הסליחה הראשון המתועד בספרות. חשוב שנבחין בין סליחה, המאפיינת את המסורת היהודית…
תרבויות שונות מספרות סיפורים שונים. מחברי הרומאנים הגדולים של המאה ה-19 כתבו סיפורת שהיא אתית במהותה. ג’יין אוסטן וג’ורג’ אליוט בחנו את היחס בין תכונות…
נעים קדימה
ויחי
SHARE
LISTEN
READ IN
DOWNLOAD PDF
ספר בראשית נחתם בפיוס מרומֵם נפש בין בני יעקב. אחי יוסף חששו שהוא לא סלח להם באמת ובתמים על שנמכר לעבדות. הם חשדו בו שהוא רק משהה את נקמתו עד לאחר שאביהם ימות. עתה, משמת, הם נותנים ביטוי לחרדתם. אולם יוסף מתעקש להרגיעם:
זו הפעם השנייה שיוסף אומר דבר מעין זה. הפעם הקודמת הייתה כאשר הוא גילה להם לראשונה שהוא, האיש שהם חשבו למצרי ושמו צפנת פענח, הינו בעצם יוסף אחיהם:
זהו רגע מכריע בתולדות האמונה. הוא מציין את הולדתה של הסליחה. זהו הרגע המתועד הראשון שבו אדם אחד סולח לאחרים על עוול שנעשה לו. ומלבד כל זאת, הרגע ההוא מכונן עיקרון חשוב נוסף: רעיון ההשגחה האלוהית. ההיסטוריה איננה כפי שתיאר אותה ג'וזף הלר, "שקית אשפה של התרחשויות אקראיות שנקרעה ונתפזרה ברוח".[i] לא ולא. יש בה כוונה, טעם, עלילה. אלוהים עובד מאחורי הקלעים. "אֱ-לוֹהַּ יֵשׁ הַצָּר אֶת אַחֲרִיתֵנוּ", אומר הַמְלט, "וּנְסַתֵּת אוֹתָהּ גַּסּוֹת כְּכָל חֶפְצֵנוּ".[ii]
גדולתו של יוסף הייתה שהוא הבחין בכך. הוא ראה את התמונה הגדולה. שום דבר בחייו, ידע עכשיו, לא התרחש במקרה. ההתנכלות לו להורגו, מכירתו לעבדות, העלילה שתפרה לו אשת פוטיפר, שִבתו בבית הסוהר, תקוותו הנכזבת ששר המשקים יזכור אותו ויפעל לשחרורו – כל המאורעות הללו, שהיו עלולים להטילו מתהום אחת של ייאוש לתהום ייאוש עמוקה ממנה, התגלו במבט לאחור כשלבים חיוניים במסע שהוביל אותו אל כס המשנה למלך מצרים ואל היותו האדם היחיד שבידיו להציל את הממלכה כולה, כמו גם את משפחתו שלו, מגוויעה ברעב.
יוסף ניחן במנה-אחת-אפיים של אחד הכישרונות הנחוצים למנהיג: היכולת להמשיך ולצעוד קדימה למרות התנגדות, קנאה, עלילות כזב ומכשולים.
כל מנהיג המתעקש על דבר-מה ייתקל בהתנגדות. לעיתים מדובר בהתנגשות אמיתית של אינטרסים. מנהיג שנבחר כדי להגדיל את השוויון בחברה יגרוף כמעט תמיד את תמיכתם של העניים ואת עוינותם של העשירים. והיפוכם של דברים אצל מתחרהו, המנהיג שנבחר כדי להפחית מיסים. אי אפשר להימלט מזה. פוליטיקה בלי עימות היא סתירה מעצם מהותה.
כל מנהיג שנבחר למשהו, כל מנהיג שהינו אהוד יותר ממתחריו או מוכשר מהם, ייתקל בקנאה. יריביו יאמרו, "למה לא אני נבחרתי?" כך חשב קורח על משה ואהרן. וכך חשבו גם האחים על יוסף כשראו שאביהם מעדיף אותו על פניהם. זו גם הייתה מחשבתו של אנטוניו סליירי על מוצרט המחונן יותר ממנו, לפחות לפי מחזהו של פיטר שאפר 'אמדאוס'.
אשר לעלילות שקר, הללו נרקמו לאורכה ולרוחבה של ההיסטוריה. ז'אן ד'ארק הואשמה בכפירה והועלתה על המוקד. חצי יובל לאחר מכן זיכה אותה בית דין רשמי. כעשרים נשים וגברים הוצאו להורג בעקבות משפטי המכשפות בסיילם שבארצות הברית בשנים 1692–1693. כעבור שנים מספר, כשהחלו להכיר בחפותם, הודה כומר שנכח במשפטים ושמו ג'ון הייל כי "אלה היו ימים אפלים... הלכנו בתוך עננים, ולא יכולנו לראות את הדרך".[iii] העלילה המפורסמת ביותר בעת החדשה היא משפט דרייפוס, הקצין הצרפתי ממוצא יהודי שהואשם בריגול למען גרמניה. פרשת דרייפוס הסעירה את צרפת בין השנים 1894 ו-1906, עד שדרייפוס זוכה.
מכשולים ועיכובים הם כמעט תמיד חלק מסיפור החיים של גדולי המצליחים. להצלחתו המסחררת של הספר הראשון בסדרת הארי פוטר קדמו תריסר מו"לים שדחו את כתב היד, אך ג'יי-קיי רולינג התעקשה לנסות בפעם השלוש-עשרה. מחבר אחר של רומאן על אודות ילדים ספג עשרים ואחת דחיות. הספר הוא 'בעל זבוב', ומחברו, ויליאם גולדינג, זכה לבסוף בפרס נובל לספרות.
בנאומו המפורסם בטקס קבלת תארים באוניברסיטת סטנפורד סיפר סטיב ג'ובס המנוח על שלוש מכות גורל שעיצבו את חייו: נשירה מהאוניברסיטה, פיטורין מחברת אפל שהוא היה מייסדה, ואבחון של סרטן הלבלב בגופו. במקום להיות מובס מהמכות הללו, הוא הפך כל אחת מהן להזדמנות יצירתית.
במשך עשרים ושתיים שנה התגוררתי סמוך לאבּי רואד שבצפון לונדון, מקום שם הקליטה להקת פופ מפורסמת את כל להיטיה. במפגשם הראשון עם נציגי חברת תקליטים נאמר לחברי הלהקה כי להקות הגיטרה "עומדות לצאת מהאופנה". פסק הדין על ההופעה, בינואר 1962, היה: "לביטלס אין עתיד בעסקי הבמה".
כל זאת מסביר את מימרת הכנף של וינסטון צ'רצ'יל כי "הצלחה היא היכולת לצעוד מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות".
ייתכן שאנשים מחזיקים מעמד לאורך סדרה של כישלונות בזכות אמונה בעצמם, בזכות עקשנותם, או פשוט בשל היעדר חלופות. יוסף, על כל פנים, החזיק מעמד בזכות אמונתו בהשגחה האלוהית. תוכנית אלוהית מתגלגלת, ואחריתה אינה נראית לעינו של יוסף, אבל בשלב מסוים הוא כנראה מבין שהוא רק אחת מבין דמויות רבות בדרמה גדולה בהרבה מיכולת תפיסתו, ושכל הרעות שפקדוהו היו מבוא הכרחי לתוצאה המיועדת. כדבריו לאחיו, "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱ-לֹהִים".
נכונות זו לתת למאורעות לנהֵג את עצמם על פי ההשגחה, הבנה זו שאנחנו לכל היותר מחבּרים-שותפים של סיפור חיינו, הן אשר אפשרו ליוסף לשרוד בלי התמרמרות על העבר ובלי ייאוש לנוכח העתיד. ביטחונו באלוהים נסך בו כוח רב – כוח דוגמת זה הדרוש גם לכולנו אם רצוננו להעז וללכת בגדולות. ככל שעולה מנהיג ומצליח כן גדל הזדון שאנשים אחרים מפנים כלפיו; אך יגדל הרוע כאשר יגדל, אם ידע המנהיג לומר "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" הוא יעבור את הימים הקשים בשלום, ומכוחו וממרצו לא ייגרע ולוּ נֶטף.
[i] ג'וזף הלר, גולד שווה זהב, מאנגלית: דוד נגב, תל-אביב: זמורה ביתן מודן, 1981, עמ' 64.
[ii] ויליאם שקספיר, "המלט, נסיך דנמרק", מאנגלית: ישראל אפרת, מערכה חמישית, תמונה ב, בתוך שקספיר, טרגדיות (מתרגמים שונים), תל אביב: עם הספר, 1960, עמ' 174.
[iii] מצוטט אצל Robert A. Divine, T. H. Breen, George M. Fredrickson, R. Hal Williams, America Past and Present, Volume I, Pearson, 2001, 94.
Maurice was a visionary philanthropist. Vivienne was a woman of the deepest humility.
Together, they were a unique partnership of dedication and grace, for whom living was giving.
המנהיג הבלתי צפוי
← Previousנשים כמנהיגוֹת
Next →More on Vayechi
ברכת סב
מתי אנו יכולים לשקר?
אמונה, משפחה וחופש
זדונות לזכויות
מה סליחה צריכה
הזמן היהודי
על אי-חיזוי העתיד