.אני מבקש לאחל לכם מכל הלב שנה טובה, שנת אושר ובריאות וחשוב מכול – שנת שלום
אבל – מהו בעצם ראש השנה? אם תבדקו בתורה תגלו שהיום הזה לא נקרא אף פעם ראש השנה. התורה מכנה אותו “יום תרועה” או “זיכְרון תרועה”, כלומר היום שתוקעים בו בשופר או היום שזוכרים בו את תקיעת השופר. ובאמת, השופר הוא המצווה המרכזית בראש השנה, וסמלו של היום. אבל מה הוא מסמל? מה הוא מייצג? קל לשָעֵר שהשופר מסמל קריאה, אבל מי קורא למי ומה הוא מנסה לומר
הרמב”ם, בהלכות תשובה, כתב כך: “אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם”. כלומר, לפי הרמב”ם, השופר הוא קריאת השכמה שה’ משמיע לנו. כביכול, כל חיינו אנחנו הולכים מתוך שינה. מה פירוש האמירה הזו? ולמה אנחנו צריכים להתעורר? איך זה ישנה את חיינו?
המשך דבריו של הרמב”ם שם מסביר את העניין היטב. הוא אומר, בעצם, שאנחנו נידונים על פי המאזן של חיינו. אם רוב המעשים שלנו טובים, אנחנו נידונים לכף זכות. אם רובם רעים, אנחנו נידונים לכף חובה. וכך גם העולם כולו: אם במאזן הכולל רוב המעשים בו טובים, הוא נידון לכף זכות, ולהפך. ואם כך, ייתכן שגורל העולם כולו תלוי במעשה אחד שלנו. את זה בא השופר להזכיר לנו: שנחשוב על החיים שלנו ועל מצב העולם כולו כאילו הוא מאוזן בדיוק בין טוב לרע, והדבר הבא שנעשֶׂה יכריע את הכף.
זו אמירה מהדהדת. הרי קל כל כך לחשוב שאנחנו לא באמת יכולים להשפיע על העולם. מהו אדם אחד בין שבעה מיליארד בני אדם בעולם? אנחנו טיפה באוקיינוס, גרגיר חול על החוף, פירור אבק על פני האינסוף. הרמב”ם אומר לנו: לא. כל אחד מאתנו יכול לשנות את מצב העולם לטובה. זאת האמת. מעשה אחד של חסד, הכנסת אורחים לאדם גלמוד, עזרה לנזקקים, הקשבה לאדם שעל סף ייאוש, אפילו חיוך יחיד – כל אחד מהמעשים הקטנים הללו יכול לרפא את חייו של אדם. את זה מזכיר לנו השופר.
אף פעם איננו מבינים לגמרי איזה שינוי גדול אנחנו יכולים לעשות. אם צודקת המִשנָה כשהיא אומרת ש”נפש אחת כעולם מלא”, כי אז מספיק לשנות את חייו של אדם אחד כדי לשנות את העולם. כך משנים את העולם: אדם אחד בכל פעם, יום אחד בכל פעם, מעשה אחד בכל פעם.
השופר הוא הקריאה של ה’ אלינו. חִשבו לרגע כמה אפשרויות נמצאות סביבנו, במרחק נגיעה, לשנות לטובה את חייו של אדם. אם תעשו את זה, תעזרו להם להיכתב בספר החיים, וה’ יכתוב בספר החיים גם אתכם. זה האתגר של כולנו. מבעד לכל החושך שעוטף את העולם הסוער והעצבני שלנו, מגיעה אלינו קריאתו של אלוהים ואומרת לנו: אל תחשבו שאין לכם כוח לשנות את מצב העולם. יש לכם.
ה’ קורא לנו לרפא משהו מן הפצעים של העולם השבור שלנו. יהי רצון שהוא ייתן לנו את ההזדמנות לשנות לטובה את חייו של מישהו; ויהי רצון שקול השופר יעורר אותנו לעשות זאת בימי התשובה שלפנינו ובשנה החדשה כולה, ובכל הימים והשנים.
.שנה טובה לכולכם
I want to wish you my heartfelt blessings for a Shana Tova, a good year, a year of happiness and health, and above all peace.
But what is Rosh Hashanah? If you look in the Torah you will find that the day is never called Rosh Hashanah. Instead it is called Yom Teruah or Zichron Teruah, the day of blowing the shofar or the day of remembering the blowing of the shofar. The shofar is the key mitzvah and symbol of the day. But what does it symbolise? What does it represent? Clearly it’s a call, but who is calling whom and what are they trying to say?
Moses Maimonides, the greatest Rabbi of the Middle Ages, said the following: “Even though the blowing of shofar on Rosh Hashanah is a scriptural decree, nonetheless it contains a hint, a symbolism, namely “Wake up, you sleepers from your sleep and you slumberers from your slumber”. According to Maimonides, the shofar is God’s wake up call to us. But what does it mean to say that we are sleepwalking through life? And why do we need to wake up? How does that change our lives?
Maimonides continues with a remarkable statement that explains it all. He says, in effect, that we are judged by the balance of our lives. If most of our acts are good, then we are judged for good; if most are bad, we are judged for bad. And so the whole world; if its acts are, on balance, good then the world is judged for good, and vice versa. Then, says Maimonides, the shofar is telling us to regard our lives and the state of the world as if they were evenly poised between good and bad, and as if our next act could tilt the balance of our lives and of the world.
What a remarkable statement. It is so easy to think that we can’t really affect anything much in the world. After all, there is only one of us and there are 7 billion people on the face of the planet. What are we but a wave in the ocean, a grain of sand on the seashore, dust on the surface of infinity?
But the Rambam says no. The shofar is telling us to wake up to the possibilities each of us has to change the world for the better. Because the truth is a single act of kindness, hospitality to the lonely, help to those in need, listening to someone who is close to despair, even a single smile, can bring healing to a life.
We never fully realise how much difference we can make. And if the Mishnah is correct when it says: “Nefesh achat ke’olam malei”, “One soul is like an entire universe”, then all we have to do is change one life to begin to change the universe, the only way we actually can, one life at a time, one day at a time, one act at a time.
The shofar is God’s call to us. Think of the possibilities that lie all around you to change someone’s life for the better. If you do that, you help write them in the Book of Life, and God then writes you in the Book of Life. That is the challenge to us all. In the enveloping darkness of a troubled and turbulent world, God’s call comes to us and says don’t think that you have no power to change the state of the world, you really do.
God is calling to us to heal some of the injuries of our fractured world. May He give us the opportunity to change someone’s life for the better, and may we be challenged by the call of the shofar to do just that in the days and years that lie ahead.
Shana Tova to you all.